naima

יש הבדל בין הופעותיו של ג'ון קולטריין להקלטות השכלתניות. המקשיב לרצף של הופעות לייב אינו יכול שלא להתרשם מאופיין הרותח והמתפרץ הקרוב יותר לבלוז או לנגני זעם ונהמה אפריקאים כגון רונלד קירק וג'ימי הנדריקס. ההבדל רק הולך ומתעצם בשנות השישים כשמצב החירום של הקהילה האפריקאית והאלימות הקשה כלפיה ברחובות מדרדרים ומחריפים. קולטריין ונגניו מגיבים בהופעות באופן חשוף וישיר למציאות שבחוץ בזמן אמת והתוצאה זועקת. הנה ביצוע מרתק וכואב ליצירה Naima שכתב קולטריין לאשתו, יצירה טעונה כבר מבחינה אישית המנוגנת במהלך שבוע קשה ומדמם במיוחד לקהילה האפריקאית בארה"ב. שימו לב לאינטנסיביות, למכונסות, לזיעה הנוטפת ולכעס על פני הנגנים. נראה כי McCoy Tyner וקולטריין מנגנים כאן כאחוזי שד והתוצאה היא נגינה לייב כזעם וביטוי אישי שחור נטו. מוזיקה לנשמה.