חליפות

בחרתי להעלות שיר של חברים שלי שהקימו להקה מדהימה ומרגשת שנקראת האחרונים.
השיר נקרא חליפות, מתאר תסכול מתפקוד הכנסת במדינה, כעס כלפי חברי הכנסת, עצב מהמצב שקיים במדינה שלנו.
קיימת תחושה שלא מגבים אותנו, שאין לנו דרך לבנות חיים ראויים ואפשריים מבחינה כלכלית ופוליטית, מצב שבו אנשים בני הדור שלנו לא יכולים למצוא בית במחיר ראוי, מצב של תסכול ותהיות לגבי המחייה בארץ.
"המילים משתנות כשיש כיסא, ולנו בית עדיין אין"- יש המון חברי כנסת ופעילים פוליטיים כשההבטחות שלהם כלפי המדינה והחברה כל כך חיוביות ומבטיחות אך כשמקבלים תפקיד של שר, או כשמקבלים "כיסא" בכנסת פתאום ההבטחות מתמוססות והחברה נשארת נטושה ועדיין מחכה בציפיות להבטחותיהם ולכן כל כך הרבה פעמים בשיר חזר המשפט "120 חליפות ריקות".
השיר מתעסק בתהייה של הדור שלנו, האם הלכנו סתם במדבר, האם זה המקום שלנו, האם דווקא פה נכון וחכם לנו לחיות. דור שמתעסק בשאלה אם כדאי לעבור למקום אחר בעולם, אולי המצב במדינה לא ישתנה.
מצד שני אני תופסת את הדור שלנו כדור אכפתי, מעורב, פעיל, מפגין שכנראה מגיע בסוף להבנה שלא הלכנו סתם במדבר=
יש סיבה לזה שאנחנו כאן, ואולי יום אחד יהיה לנו את הכוח לשנות, אולי כשנהפוך להיות חלק מה120 חליפות.