supergirl

בחרתי את השיר supergirl כמייצג וקשור לחברה הכי טובה שלי שבמקרה היא גם בת דודתי.
אתחיל מזה שהיא חייה בבית מלא בקשיים, אתגרים, משברים, וגדלה למראות וסיטואציות לא פשוטות. איכשהו, מגיל צעיר הייתה חזקה ועמידה בפני החיים והדברים שמבחינתי היו מרסקים כל אדם אחר ובמובן כלשהו לעיתים ריסקו גם אותי. לפעמים רציתי שתבכה, שתתפרק, שתצרח, שתכעס על העולם ואיך החוזה הבלתי כתוב הזה בינה לבינו שם למעלה נשבר. לרוב לא הבנתי אם הדברים פשוט עוברים ליידה, או שהיא לא מבינה, אבל אחרי תקופה ארוכה הבנתי שהיא הבינה הכל, הייתה ערה להכל, הרגישה,חוותה, אבל בדרכה החסינה והחזקה שלה, כאלו יש מעליה עננה שמלווה אותה במנטרה שיהיה בסדר, שהיא מנצחת את החיים, שהכל עובר, ושגורלה טמון אך ורק בידיה.
כיום, אחרי שיפור העניינים בבית, ותוך כדי הצמיחה והשנים שחולפות אני מגלה בחורה מצליחה, שמשיגה את כל השאיפות שלה, אמיצה, עצמאית, רגישה, שקשובה לעצמה ולתחושות הפנימיות שלה, ואני מלאה בגאווה כשאני מסתכלת עליה, היא ניצחה את החיים ואני יודעת שבשבילה- הכל אפשרי. אני כותבת וכולי מתחילה להוריד דמעות מההתפאלות מהכוחות הנפשיים, החוסן והקסם שהבחורה הזו מביאה איתה. יש ביננו הפרש של שש שנים, ועדיין- היא חברתי הטובה ביותר, לא מרגישה גדולה ממנה, אפילו לפעמים מרגיש בעקבות הבגרות שלה שהיא גדולה ממני. אני בטוחה שגם עוד שישים שנה אסתכל עליה בגאווה, עדיין אזיל דמעה מהתרגשות מהעוצמות והכוחות שלה ואודה על כך שהיא חלק ממני. בחרתי את הגרסה של אנה ולא את הגרסה המקורית כי היא חובבת מוזיקת טכנו, ולמרות שאני הרבה יותר מתחברת לגרסה המקורית- זו הגרסה שלה, השילוב בין המילים העוצמתיות, הכואבות לבין המוזיקה השמחה שמלווה מסביב.. בדיוק כמוה, מורכבת ומלאה ניגודים.
ואעתיק מהשיר כמה מילים שגרמו לי לחשוב עליה במיוחד:
And then she'd say, "It's okay"
"I got lost on the way, but I'm a supergirl"
And supergirls don't cry
And then she'd say, "It's alright"
"I got home late last night, but I'm a supergirl"
And supergirls just fly