יותר טוב כלום - עברי לידר

זה שיר שאני שומעת בערך מגיל 14, כשאני רוצה להתחבר לעצמי.
גיליתי אז את עברי לידר, גיליתי שהוא מדבר בשפה שלי,
קניתי את כל האלבומים שלו (כשעוד היה נהוג לקנות דיסקים)
והקשבתי להם אחד אחד מההתחלה ועד הסוף, נתתי לכל מילה ולכל תו להיספג בי.
בשיר הזה, שהוא האהוב עליי ביותר שלו, יש עיסוק במטוס ובטיסה - שאלו שני דברים שמרגשים אותי מאוד.
נולדתי וגדלתי במושב צפריה, מושב ששוכן ממש ליד מסלולי המטוסים של נמל התעופה בן גוריון, והמראות ונחיתות הן נוף הילדות שלי.
הייתי מסתכלת על מטוסים ממריאים ומדמיינת שאני נמצאת בהם, בדרך ליעד כלשהו בעולם, והייתה עוברת בי צמרמורת של התרגשות והרפתקנות.
וכשהייתי מסתכלת על מטוסים נוחתים, הייתה עוברת בי תחושת חמימות כזו של חזרה הביתה - ועל זה השיר מדבר.
בדידות ונחמה - חזרה הביתה מטיול לבד בעולם.
זה קצת מספר את הסיפור שלי - הצורך הבוער שלי בעצמאות ובגילוי העולם מביא איתו הרבה בדידות,
מה שהופך את האינטרקציה עם האנשים היקרים לי למשמעותית הרבה יותר.