מודה אני

ממתי שאני זוכר את עצמי, המילים הראשונות שאני אומר בכל בוקר כשאני קם הן "מודה אני לפניך". כמה טוב לקום ולהודות על מה שיש לנו, כמה כיף לעצור לרגע ולהתבונן בטוב. השיר הזה הוא בשבילי תפילה, לפני הכל הוא תפילה. אני לא בטוח שזאת הייתה הכוונה של מאיר אריאל כשהוא חיבר את "מודה אני", אבל זה היופי והעוצמה של המוזיקה: כל אחד לוקח אותה למקום שלו, מחבר אותה לשגרה שלו. ובדיוק המילה "שגרה" מחזירה אותי לשיר הזה. "מודה אני לפניך ולך על כל החסד והאמת, והטובה והרעה והטובה, שעשית עמדי ועם ביתי. ועם קרובי וידידי ועם בני עמי ועם ארצי, ועם כל העולם והאדם אשר בראת." המילים האלו לא מתארות רגע מיוחד בחייו של בן אדם. הן לא מספרות על פרידה קשה או על אהבה עיוורת. המילים מתארות רגע פשוט של חיים פשוטים של בן אדם. רגע של שגרה. ובעיניי אין דבר מדהים יותר מלחפש ולמצוא אור גדול דווקא בדברים הקטנים. אין דבר חשוב יותר מלדעת לקדש את השגרה כל בוקר מחדש.