ארים ראשי- שי גבסו

שיר שתמיד גורם לי לצמרמורת. את השיר שמעתי לראשונה לאחר מלחמת לבנון השנייה, כאשר שמעתי אותו בקליפ תמונות מן המלחמה. יש משהו בשאול ובעצב לאומי שגורם לאחדות, יום הזיכרון הוא לרוב יום שבו רוב אזרחי מדינת ישראל משאירים את הבעיות האישיות שלהם בצד, את חילוקי הדעות שלהם עם האחר והם מתאחדים זה עם זה. השיר שמדבר על תקווה ותפילה, תמיד גורם לי להשתחרר מן הצרות והבעיות שלי והוא מחזיר אותי לאותה מלחמה אי שם בקיץ 2006 שגבתה חיים רבים של בניה ובנותיה המובחרים של מדינת ישראל, הוא מחזיר אותי לזמנים האלה שבו שרר דיכאון שאיחד אנשים רבים. לפעמים אני טרוד הרבה, לחוץ, עצוב ואז שאני שומע את השיר הזה והוא גורם לי להשים את החיים שלי בפרופורציה אולי חיי לא כלכך גרועים כמו שאני מרגיש באותו הרגע