אהובי

אני לא יכולה להצביע על הסיבה המדויקת, אבל תמיד קורה שאני שומעת את השיר הזה כשקשיים צצים ביני לבין בן זוגי, שיר שאני פונה אליו כשאני צריכה שקט מהסיטואציה. אני מאוד אוהבת את הניגודיות בין המילים אהובי לבין מה שמגיע אחר, הם משקפים בעיני את המורכבות ולעתים הניגודים שקיימים בזוגיותי:
"אהובי, צל כבד מכסה את פניך לא נוכל את הזמן להחזיר לאחור"
"אהובי, נעלמה לי הדרך אליך והיכן שנהיה לא נצליח לזכור "
ובסופו של דבר היא פונה אל אהובה בבקשה שלא ישאיר אותה מאחור.
אני מתחברת לשיר כי לפעמים ברגעים של כעס, אתגרים שצפים, נושאים עצובים או כבדים שעולים בשיחות עמוקות גם בי קיימת ניגודיות- קיים בי כעס או רצון רגעי לעזוב, מחשבות על מה יקרה אם נפרק את הדבר הזה שבנינו יחד.. אבל כשהדברים נרגעים ואחרי כמה דקות שכל אחד עם המוזיקה שלו וחוזרים לבסיס, חוזרים למציאות אני יודעת בדיוק למה אני נשארת, ומבקשת שלא ישאיר אותי מאחור. בנוסף, יש משהו במנגינת הפסנתר שמלווה את השיר שמשדרת לי המשכיות, זרימה, ותחושה שהדברים יסתדרו.