יונתן בלומנפלד - לא מבין

שינוי חברתי – 2 מתוך 2:
על מנת לקלוע למסר הספציפי שברצוני להעביר באמצעות הקטע, אפשר להתחיל לשמוע מנקודה 2:30 דק' של הסרטון (ועד הסוף). למי שפחות מכיר, פואטרי סלאם זוהי אמנות. עוסקת לרוב בשירה/דיבור והופעה מול קהל. בהופעות פואטרי סלאם, המופיע מעלה מול הקהל קטע שכתב, בדיבור עם קצב. בלי מוסיקה, ולא תמיד בחריזה. הרעיון היפיפה בפואטרי סלאם הוא קודם כל שהבמה מקבלת את כל המעוניין לעלות אליה. אין צורך להיוולד עם כישרון יוצא דופן, להיות יוצא ריאליטי או לתחזק קריירה בתחום. כל אחד יכול, גם ללא אימון מוקדם או הכשרה מיוחדת. וגם: עולם הפואטרי סלאם רחוק שנות אור מפוליטיקלי קורקטיות. מותר ואף רצוי לדבר על הכל. לא באופן פוגעני או משפיל, אבל אין צורך להתייפייף או לחסוך במילים. אין נושאי שיחה שהם אסורים. הקטע הספציפי הזה מדבר על חוסר הבנה. על התקשורת הכל כך ריקה שנוצרה בין כולנו, כיחידים וכחברה. על המהירות שבה אנשים מדברים, בלי מחשבה מאחורי המילים ועל ההתמודדות מהצד השני עם מסרים מתים, או ריקים. הדובר מספר שהוא פשוט, כבר לא מבין. הוא מעלה, בין היתר, מגוון אמרות חריפות ונוקבות שיוצאות בקלילות מדי לאנשים מהפה בלי מחשבה על הציבור בו הם פוגעים באופן גזעני או שיפוטי מאוד – וללא הצדקה, באומרם את האמירות האלו. וגם על הקשר האנושי והרגשי שפשוט הלך לאיבוד. בראייה האישית שלי, כותב ומבצע הקטע התכוון לגעת קצת במי שמאזין, בלי לסגור את המחשבה. כך שכל אחד יכול לקחת את משמעויות הקטע לכיוונים שמדברים אליו. אני מאמינה שהקטע הזה קולע מאוד לתרבות השיח היום, בין אדם לעצמו, וגם בין אדם לסביבתו. היום המילים שלו נמצאות בעולם הקטן והייחודי של הפואטרי סלאם, אבל אני מאמינה כי בכוחם של חלקין מהקטע הזה להפוך למנטרה לשינוי ממש, בכל אוכלוסייה. לא רק בישראל. בתור חובבת פסיכולוגיה חברתית, הייתי שמחה מאוד להושיב לדיון פתוח ללא הגבלה שתי קבוצות סטודנטים מעורבות בהרכבן האתני. והדתי. קבוצה אחת לא הייתה מקבלת שום הנחייה מלבד רשימת נושאי שיחה, ואילו השנייה הייתה צופה לפני כן בסרטון הזה. אני כמעט בטוחה שהקבוצה שתצפה בסרטון תהיה סובלנית יותר במהלך הדיון, ושמשתתפיה יחשבו קצת יותר לפני שהם פונים להשמיע את קולם. ולפעמים, זה כל מה שצריך. שנייה אחת של איפוק, ומחשבה על "מה אני רוצה לומר? איזה מסר אני מעוניין להעביר? מה המטרה שלי?". הידברות נכונה היא כלי רב עוצמה. אנחנו חיים בעולם שחווה סכסוך מתמיד. בהיותי אדם אופטימי מאוד, אני לא יכולה שלא לחשוב שחינוך לתרבות דיון והתבטאות נאותה מגיל קטן, ישנו את החיים של שני הצדדים בעתיד הנראה לעין – גם אם לא מחר. אין טעם בהתפרצויות, במילים ריקות, ובהתבטאויות פוגעניות. הן רק מרחיקות את כולנו מהמטרה: קצת שקט. ושלווה. ומהדורת חדשות שעוסקת בתופעות טבע והמצאות גאוניות, וקצת פחות בדרמות יום יומיות.