טונה - י"א 2

טונה קולו של דור
בשיר הזה הוא משמיע את קולו של כל מי שעבר תחת מערכת החינוך בישראל.. כן כן זה כולנו.

גם בפתח תקווה של טונה וגם ברמת השרון של ענת - גם בתיכון נחשב, עם מורים בעלי מוניטין וכל האמצעים, כולנו בובות על מדף. גם אני נפלתי בין הכיסאות, זלזלו בי, לא האמינו, לא רצו לשמוע, נתתי את כולי וזה אף פעם לא הספיק. אז הפסקתי לתת מעצמי.. האמנתי לכל מספר על דף ולרגע נתתי לזה להשפיע עליי ולחשוב שהציון הזה מגדיר אותי כי זה מה שידעתי.

"מאמין לכל נכשל, אומר אמן לתוצאות / לקחתי אחריות על השגיאות".

לא רצו לקבל אותי לתיכון והציבו תנאי- כיתה קטנה "מיוחדת".. פרויקט חדש - במקום כיתת מב"ר תוכנית מא"ה (מסלול אישי להצלחה) ואני כבר רואה את עצמי עם חבורת לא יוצלחים, לא חברים, עם מורים מעצבנים ומלא יחס אישי ורק רוצה שיעזבו אותי!!! לא הסכימו שאנסה 4 יחידות מתמטיקה והכי חשוב - בלי מגמה! תיכון אלון בלי מגמה זה כאילו את לא קיימת וכל כך רציתי מגמת קולנוע כמו בחטיבה.. אבל אני לא כמו כולם, לא שווה ולא סופרים אותי.

3 שנים של מלחמה במערכת, שיחות, תחנונים, קצת בכי, הרבה ימי הורים. מורות שהתרחקו מהכיתה, מנהל שלא שם עלינו, מורה שקרא לי "ערמה של חוצפה" מול כל הכיתה, ניסיונות כושלים בכל מיני מקצועות ובסוף בגרות בגאוגרפיה.

במקביל יש את החיים החברתיים - ואני? בכיתה של פחות מ-15 תלמידים. אז עשיתי כאילו אני כמו כולם, אנגלית 5 יחידות בכיתה רגילה, טיול לפולין עם כיתה אחרת, העיקר שלא ידעו שאני מהכיתה המיוחדת.. כל היום בצופים (אצלנו זה היה מגניב) אז מי צריך ללמוד כשיש חברים? ומלא מורים פרטיים.

סיימתי תיכון בלי תעודת בגרות. לפחות כך חשבתי.. אז מה אם עשיתי את הבגרות במתמטיקה 4 פעמים. כשכבר חשבתי שאין לי עתיד אקדמי ואחרי שהוצאתי עשרות אלפי שקלים על מורות פרטיות וקורסים לשיפור הבגרויות כי פסיכומטרי לא בא בחשבון.. בסוף קיבלתי את התעודה, 4 שנים אחרי, מסתבר שהיא פשוט חיכתה לי שם. התקבלתי לבינתחומי בלי בעיה והשאר היסטוריה.

לקח לי כמה שנים טובות לעכל את חווית התיכון.. הרי נהנתי מכל רגע וזאת הייתה תקופה משמעותית וממלאת אבל גם לקח לי זמן להבין מה עברתי ושאני שווה משהו, חכמה, יכולה! לא מובן מאליו.

"אז ככה שבשקט בשקט נוצרה צלקת, צלקת / שלרפא אותה לקחו שנים רבות".

לאט לאט למדתי לכתוב עבודות, לגשת לבחינות.. אני עוברת תהליך, לומדת מה זה ללמוד, לומדת להתמודד בלי התקפי חרדה, אז מה אם נכשלתי בסטטיסטיקה (ובסוף קיבלתי 93), אבל בעיקר לומדת לסמוך על עצמי ולהבין שאין דבר שאני לא יכולה כולל לימודים!

"כשתחתוך את החוטים אז תבין / שבפנים יש מיליון תשובות"