sara

אצלנו במשפחה מילים זה לא הצד החזק. כן יש לי שיחות ארוכות ועמוקות עם ההורים שלי וכמעט כל ערב אנחנו אוכלים ביחד כל המשפחה ומצחיק ליד השולחן, אבל לא מרגיש לי שיש איזשהו קשר רגשי עמוק ביותר איתם. אני משתפת עם אמא שלי הרבה דברים, אבל גם יש הרבה שלא כי זה לא מרגיש נכון. כששאלתי את שניהם על שיר שמאפיין אותם בשביל השיעור, אפשר ממש לראות את זה, כי השיחה הייתה קצרה וגם לא המשיכה יותר מדי אחרי.
אבא: גוליית (של כוורת). כששאלתי אותו למה, הוא ענה בצחוק - כי זה השיר היחיד שאני זוכר את המילים שלו. הוא ניסה למצוא עוד תירוץ ואמר שהוא גבוה כמו גוליית. אז נהנתי קצת מהשיחה ההומוריסטית, אבל ויתרתי וניסיתי לשאול את אמא.
אמא: יש שיר שאני אוהבת, אני לא יודעת אם הוא מאפיין אותי. אבל מאז שהשמיעו לי אותו ואמרו לי שהוא מתאים לי כמאפיין אותי, אז הוא נתקע לי בראש.
שמענו אותו ביחד עד לסוף הפזמון (זה היה מאוד ארוך), היא קצת חייכה אבל אני לא התחברתי לשיר. אחר כך שאלתי אותה מה מאפיין אותי מבחינתה, למרות שבתוכי כבר ידעתי את התשובה והיא ענתה "מאיה" של שלום חנוך.
"למרות שאני לא אוהבת את שלום חנוך, איכשהו כשבחרתי את השם שלך ושמעתי את השיר הזה, ידעתי שזה נכון וזה כל כך התאים לי אלייך".
אני עד היום לא מתחברת כל כך לשיר, בעיקר לא ככזה שמאפיין אותי כי אני הרבה יותר אנרגטית ושמחה (בעיקר בבית ועם חברים קרובים) מהשיר עצמו.