הבחורה שלי

שלמה ארצי מהווה עבורי מודל לחיקוי ומקור השראה בזכות מי ומה שהוא הדרך שאותה סלל ודבק בה.
אני אוהבת את הדימויים ששלמה משמש בהם בשירים שלו.
אני מרגישה שהוא כותב אותי ואת הרגשות שלי בצורה הכי מדוייקת ומתוחכמת שיש.
כל שיר אחר של שלמה מסמל עבורי ערך \ תקופה \ מצב מסויים בחיים
את השיר "הבחורה שלי" לא הרבה מכירים. ואני מרגישה שנכתב בדיוק עלי.
השיר מדבר על בחורה אמיצה, אסרטיבית, שלא מפחדת להעיז.
שורת המחץ עבורי היא חלק מהפזמון:
"החיים הם חידה גדולה,
אני זוכר איך אמרת לי אז,
לא הורגים את הבחורה שעוד מעיזה"
אני שאני היא הבחורה שמעיזה. החיים הם באמת חידה גדולה, אף אחד לא יודע מה יוליד יום. וגם לא מה יקרה בעוד שעה. אנשים במציאות של היום חיים ב"פחד" ממה יגידו, מה יחשבו עליהם, ומפחדים "להעז".
ובאותן שורות הוא מתאר כיצד הוא באמת חושש מהחיים עצמם, ומתאר את החיים כ"חידה גדולה", והתשובה שהייתה לבחורה שלו לומר זה "שלא הורגים את הבחורה שעוד מעיזה" והפרוש שלי למילים האלו הם שמי שמעז = חי.
כל חיי אני זוכרת את עצמי כבחורה ש"מעזה", לא אחת מהעדר, אלה זו שמעזה להוביל אותו, ליזום, ליצור, לפעול, לעמוד בחזית. בקדמת הבמה. גם כשלאחרים זה נראה משונה, מוזר, מוגזם, ולעיתים גם הזוי.
כששלמה מסיים את השיר בבית האחרון במשפט
"כשלקחת מיקרופון ביד,
וכששרת שם בעוצמתך,
נעמדתי שם בצד, מתפעל ממך".
כך בעצם הוא מתאר את ההתפעלות שלו מהעוצמות החזקות והמשפיעות שלה, מההעזה שלה שלא מובנת מאליה בעולם שלנו.