Love Is A Losing Game

איימי ויינאהוס, האחת והיחידה.
אני לא מסוגל לשכוח את הרגע שבו התבשרתי שהלכת מאיתנו. זה היה כשנסענו אני ואימי באוטו בשעות הערב, אני באמצע שירותי הצבאי, וזו הייתה תקופה שהמתנתי בקוצר רוח לאלבום נוסף ממך.
ואז השדרן בוחר לדווח על מותך. ולמרות שכולם חזו את זה, תמיד קיוויתי שזה לא באמת יגיע למצב הזה. הסיבה לכך היא שגדלתי עלייך, וזה היה עוד הרבה לפני שהפכת לכ"כ פופולארית. הליריקה המתוחכמת, הצלילים והכלים שתמיד התעקשת שלא יהיה מעורב בהם שום דבר שקשור למחשבים או אלקטרוניקה, והקול המחוספס (שבכלל גורם לחשוב שמדובר במוזיקה שחורה) עשו את שלהם. כישרון אינסופי הלך מאיתנו. והשיר הזה, פשוט מסכם מבחנתי את כל התמצית שלך.
זה אמנם מוזר לכתוב לך את זה אישית, אבל אני מרגיש שתמיד היה לי ולך דיאלוג. הייתה לנו מעין שפה משותפת, ואף פעם אף אחד לא הבין איך ילד בן 16, שומע מוזיקה כזאת.
היום אני מבין שהקדמת את זמנך, ואני הייתי שותף לכך.
אמנם המוזיקה שלך מושמעת כמעט בכל מקום ובכל הזדמנות, וזה קצת מרגיש שאת לא באמת הלכת, אבל עדיין האוזן שלי צמאה למוזיקה שלך, לנוכחות שלך ולאגדה שהיית.
כאילו הביאו לעולם זמרת במכונת זמן. פשוט נראית בכל הופעה כמו דמות שלא חיה בעולם שלנו, שכל רצונה הוא לשיר, והוא בא מהמקום הטהור ביותר. לא עניינו אותך לא כסף ולא תהילה, היית אמנית בנשמה, ואני מניח שזה משהו שמאוד חסר לי בעולם המוסיקאלי של היום.