שיר נעורים - על חווית נטישה

הייתי נער בן 15 כשנשלחתי מהישיבה בבני ברק ללימודים בישיבה בצרפת.
רצו להרחיק אותי מהחברה הבעייתית שהיתה סביבי.
הגעתי למדינה זרה, לפנימיה, בלי שפה, ובלי לדעת מה זה להיות רחוק מאמא.
למזלי, רכשתי שתי קלטות רגע לפני שנסעתי.
יהודה פוליקר ההופעה בקיסריה.
מרדכי בן דוד - אין עוד מלבדו.
בישיבה החרדית היה אסור לשמוע מוזיקה ולהחזיק מכשירים לשמיעת שירים או רדיו,
אבל אני לא יכולתי להתנתק ממוזיקה.
רכשתי בסתר ווקמן, ללא חיבור לרדיו, חשבתי שאולי זה מותר.
הייתי נכנס לשירותים ושומע את המוזיקה.
מתחבא מתחת לשמיכה ושומע מוזיקה.
את שתי הקלטות. הלוך ושוב.
השיר הזה תפס אותי לא מוכן. הרגשתי בדיוק כמו הנער הזה.
נטישה.
יום אחד בוצע חיפוש בפנימיה, הווקמן נתפס והוחרם.
הדבר היחיד שעזר לי לשרוד בארץ הזרה נלקח ממני.
התחננתי וביקשתי, אך זה לא עזר.
קניתי מיד עוד מכשיר, הפעם הוא הוחבא היטב בתוך המזרן,.