זכרתי לך חסד נעוריך - שיר ילדות

שיר ילדות. השיר מעלה בי זכרון מוקדם. כיתה בחיידר, כל הילדים יושבים ושרים יחד עם המלמד בחיידר.
הולכים במדבר בטיול ושרים יחד את השיר הזה.
כשאני שומע את השיר הזה אני יכול לראות מול עיני את הסיטואציה, אותנו כילדים קטנים שרים יחד, לא במסגרת קורס, מסיבה או חוג, סתם יושבים ושרים.
הרבה אחדות, דבקות, דיבוק חברים. מתי יוצא לנו לשבת ולשיר יחד? להתנדנד ולשיר.
כֹּה אָמַר השם זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה.
בתור ילד חרדי, זה היה משהו שגרתי, המוזיקה חיברה בינינו, עד היום, באירועים מסויימים יושבים ושרים יחד.
זכור לי המון רגש, רומנטיקה, שירים שפורטים על מיתרי הלב.
האם זו כוחה של המוזיקה כמחברת בין קבוצות? או שהיא רק מהווה דבק בין קבוצות שכבר מחוברות?
לא לחינם קוראים לשירה ביחד "שירה בדבקות".