כלום לא עצוב- אביתר בנאי

השיר הזה מסמל עבורי את הדור שלי מכיוון שעוסק באדישות. אדישות של הפרט לנחלת הכלל לעומת המעורבות לחלקת האלוהים הקטנה שלו, מבלי להתעניין במה קורה או מה עובר ה"שכן" שלי. בעיות שמתעוררת מידי יום בנושאים שנוגעים לדור שלם לא מביאים אותנו להתאחדות ולכן אין "יציאה לרחובות" כמו שהייתי מצפה מהדור הזה. בשיר, אביתר בנאי, מתאר את כל הרמזים הגסים שיכול אדם להבחין כדי להבין שאסון קורה, ועל אף כל זאת השורה שחוזרת היא "כלום לא עצוב הכל כרגיל". בנוסף יש לקצב של השיר תפקיד אמביוולנטי מצב אחד להפוך את השיר לקליט ובנוסף הוא מחריף את האדישות החברתית תוך שימוש בפער בין תוכן השיר למנגינה שכל כך לא הולמת את התוכן, בדיוק כמו ההתנהגות של הדור למול מאורעות היום יום.


מישהו נכנס לחנות דווקא נחמד מאוד
רגע כואב בחזה ופתאום נופל ומת
בגיל ארבעים ושש עם בית ואשה
ורגע אחד בחזה ואשה אחת
תישן לבד.

מישהי נוסעת בטרמפ דווקא יפה מאוד
לא מזמן קיבלה הצעה היא חושבת שהיא תסכים
אוי כמה שהיא בכתה כשהנהג את החולצה
קרע לה

תינוק בקומה מעל בוכה חזק מאוד
אבא את אמא דקר וירה לעצמו בראש
ודם מקומה מעל נוזל לי על החלון
על מה אני חושב בלילה

כלום לא עצוב הכל כרגיל
כלום לא קורה פה
כלום לא קורה פה

הרבה כאבים בגוף והרבה כאבים בלב
הרבה בניינים יפים והרבה אמנות ותרבות
הרבה הורים מתים והרבה קירות נסדקים
ולי זה נראה פתרון ללכת איתך לישון
הלילה

כלום לא עצוב הכל כרגיל
כלום לא קורה פה
כלום לא קורה פה
הכל שקט, הכל שקט

איזה לילה יפה לחלום חלומות יפים