"לראות את האור"

המסע המוסיקלי שלי מורכב מכמה אבני דרך משמעותיות.
אחת מהן ואולי המרכזית שבהן היא תקופת השירות שלי בלהקה צבאית.
"להקת חיל החינוך הייצוגית"- וואו איזו חוויה זו הייתה. קשה לכמת חוויות של שנתיים לפסקה קצרה.
אז אני יכולה רק להגיד שאלו היו השנתיים הקשות בחיי אך גם המעשירות והמעצימות ביותר.
אתה מתמודד עם סיטואציות אנושיות לא פשוטות, (נסו אתם להעביר שנתיים של שירות עם עוד 7 זמרים מלאי אגו)
ואתה מוצא את עצמך מרגיש דברים שלפעמיים אתה מתבייש בהם.
מצד שני אתה לומד מהי ערכה של רעות, ושאינדיבידואליות במקצוע הזה הוא עניין של בחירה אבל אפשר גם אחרת.
ובעיקר אתה מקבל מתנות והזדמנויות של פעם בחיים. זכיתי לעמוד על הבמות הכי גדולות בארץ, לעבוד עם אנשי מקצוע מדהימים ולהופיע בפני מכובדים אבל כל אלו הם כאין וכאפס לעומת החוויה של להופיע בפני חיילים. אני תמיד צוחקת שחוץ מקרביים, להקה צבאית מגיעים הכי קרוב לשטחי הסיכון. רצה הגורל ובעת שירותי הצבאי התרחשו שני מבצעים ובשניהם ניתנה לי האפשרות לרדת לשטחי הכינוס ולמוצבים ולהופיע בפני החיילים שלנו. באנו כמו שאנחנו, בלי סאונד, בלי פלייבקם, בלי כל האפקטים ובלי יותר מדי הכנות. רק גיטרה, ורצון כנה לשמח, לתת הפוגה ולהעניק לגיבורים האלה כמה רגעים של שפיות. אין ספק שהרגעים האלו היו השיא של השירות שלי. לצערי אין לי תיעוד של אותן הופעות אז במקום זה בחרתי בסרטון של שיר שביצעתי במסגרת האירוע "שרים לזכרם" בכנסת, לזכר חללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה.