הדג נחש - מספרים

אשתי בת עשרים ושבע, אני בן שלושים.
מתקרב מאד הרגע בו נרצה להביא ילדים.
אבל נרצה גם שיהיה להם הכל
אוכל, בגדים, כדורגל, משחקים.
את מנכ"ל בנק הפועלים זה לא מטריד
כי הוא מביא הביתה כל יום
עשרים ותשע אלף שמונה מאות ושש עשרה שקלים.
כל יום? אינעל רבאק
תחלקו את זה בשתיים בחמש בעשר
וזו עדיין משכורת חודשית יפה להיום,
יסכימו איתי אלפי מפוטרי מפעלי הטכסטיל
בישובי הדרום.
הצמיחה בישראל באלפיים ואחת
היתה מינוס אפס נקודה שש אחוז.
אנשים שעד אתמול היתה להם עבודה
רואים עגבנייה בפח וחושבים
"איזה ביזבוז".
מצב המשק הישראלי הוא החמור ביותר
בארבעים ושמונה השנים האחרונות.
ארבעים ושמונה?
מוכר לי המספר הזה!
מאיפה לעזאזל?...
ארבע חברות סלולאר מתחרות על האוזן
של שבעים וחמש אחוז מהישראלים,
מנכ"ל סלקום הולך לבנק פעם בחודש
מפקיד משכורת
שש מאות שבעים וארבע אלף שקלים
יש רבע מיליון מובטלים
שלושים ושש אלף מהם נוספו השנה.
כנראה שאלי לוזון צודק כשהוא שר...

אין ספק שהדג נחש היא אחת הלהקות הכי חברתיות שקמו פה. להקה שבאמת צועקת, בועטת ואומרת את כל האמת בפנים בלי להתייפייף.
לדעתי, זהו אחד מהשירים הטובים ביותר שלהם.
השיר מספר על הקשיים במציאות הישראלית היום-יומית: על השירות הצבאי, על המצב הביטחוני, על אבטלה, על מצב המשק הישראלי (מונופולים וטייקונים), על מחירי הדיור המופקעים, על הקושי לגמור את החודש, על הקושי של זוגות צעירים ועוד.

השיר יצא לפניי 13 שנים...לצערי הוא עדין רלוונטי ביותר והקושי אף החמיר.

"גם אני כמו כל היהודים עסוק במספרים
עשרים וארבע, שבע, שתיים עשרה חודשים..."