באו הצלילים - בעיניי יכול להיות ההמנון של האתר הזה

שיר מכשף ומופלא מכל בחינה שהיא. אריס סאן עוטה על עצמו את התחפושת של הנשמה של כל אחד ואחת מאיתנו ובעצם שר ומנגן את נשמתו ולנו נשאר רק להזדהות. שיר אהבה למוזיקה. הטקסט הוא ברמה של משורר (יובב כץ ? מי זה ? מוכשר...) ומתאר בשפה פיוטית ומרגשת ובגוף ראשון חוויה שנדמה לי שכולנו עברנו : הרגע בו המוזיקה נגעה בנשמתנו לראשונה ושינתה אותנו לנצח. אריס סאן הוא גיטריסט ענק שהיה לדעתי הראשון בהיסטוריה שלקח חשמלית ועשה איתה חיקוי של בוזוקי , וכך התווה דרך לכל מה שנקרא "גיטרה מזרחית" בישראל. הושפעו ממנו והמשיכו את דרכו : יהודה קיסר , משה בן מוש , אריק כהן , עומרי זליג ועוד רבים וטובים... בשיר זה הוא מנגן טאקסים מיוחד מאוד שאיני יודע מה שמו ואשמח אם מישהו יאיר את עיניי. משהו טורקי בלקני כזה עם יותר משבעה צלילים בסולם... אבל מה שכובש את המאזין באמת זה הקול. תמיד זה הקול. אריס סאן הוא זמר כל כך מעודן ואלגנטי , מלא רגש וטעם טוב , והכי חשוב : דבר שחסר להרבה זמרים בימינו : אנדרסטייטמנט. אריס אף פעם לא צועק , לא לוחץ , לא מלחיץ, לא מנסה להוכיח דבר. רק שר את נשמתו הטהורה בפשטות מופלאה , מלטף בקולו את המאזין/ה וסומך על הגיטרה שבידיו שתשלים את החסר. ממש "ג'ימי הנדריקס היווני" ! שיעור חשוב להרבה זמרים ים תיכוניים בני זמננו שלפעמים מתאמצים יותר מדי... כמובן לא הטובים והאיכותיים שבהם כמו חיים משה - שכיסה את השיר הזה בצורה שלא מביישת כלל את המקור - ואייל גולן שאף פעם לא נשמע מתאמץ , ונדמה שכמו שיהודה קיסר ובן מוש הושפעו מהגיטרה של אריס סאן , כך גם חיים משה ואייל גולן הושפעו מקולו. תהנו !