היכנסי כבר לאוטו וניסע

'מאיר אריאל' הוא שפה שכולם מדברים בה. וזה מדהים ומעצבן בעיני בו זמנית.
"הישראלי היפה" כחול עיניים ובעל תלתלים מרשימים, שגדל בקיבוץ ומתבטא בעברית עשירה ויפה, מתייחס לסוגיות מדיניות, קנאסיביות :), רגשיות וכל מה שמעלה בחקתו, כל זאת בחן וללא השתדלות מיינסטרימית. רק בקול נמוך, בטוח, אינטיליגנטי וצנוע- שופע בבדיחות הדעת.
התחושה המוזרה שמלווה אותי בקשר אליו היא דווקא באשר לפאתוס של הישראליות.
יש הסכמה כללית על צמד המילים מאיר אריאל, שאגב לא נכחה בחייו, ולי היא נשמעת ממש כמו סאונד נוסף על שיריו (ההבדל בין הקשבה באוזניות, לבין דיסק במערכת סראונד כרקע למפגש חברתי).
בחרתי את השיר 'היכנסי כבר לאוטו וניסע' כי הוא פשוט קורע מצחוק, מבריק ושנון, אבל גם מאוד אישי ולא-גאוני. אם לא הוא היה כותב אותו- מה הסיכוי שחיפוש קצרצר של שם השיר בגוגל היה מניב כאלו תוצאות מרשימות?