the mercy seat

בשנות התשעים זכה פה ניק קייב להצלחה אדירה, נדמה לי שישראל נחשבה לאחת הארצות בהן הוא מצליח ביותר ביחס לארצות אחרות בעולם. באותן שנים ראיתי אותו בפסטיבל בחיפה, באחד הערבים הכי חמים בשנה, תרתי משמע. אני זוכרת את השומרים שעל הבמה עומדים עם בקבוקי מים מינרלים ופשוט שופכים אותם על כמויות הקהל הגדולות, רק כדי שלא נתעלף.
שם שמעתי לראשונה את השיר הזה בביצוע המצמרר שמובא בלינק שצירפתי. בחרתי לצרף דווקא את הלינק הזה למרות שהסאונד בו לא משובח במיוחד, כי כשחזרתי מהפסטיבל הביתה מיהרתי ושמעתי את גרסאות האולפן של אותו שיר, ולתחושתי, היה משהו פי אלף חזק מהן באותה הופעה שראיתי. יש שם, כדרכו של קייב, מין מעגל מוזיקלי שמזין את עצמו, כמו גלגלים שהתאוצה שלהם הולכת ומתקדמת והאינרציה הפנימית שלהם גדלה מבית לבית. עליי זה עובד כל פעם מחדש, והמפגש המחודש עם ביצוע העבר הזה סחף אותי אליו פנימה לא פחות ממה שקרה לי בחיפה.