יום השנה למותו של נעם שריף:
מול הקבר הפשוט של נעם, שונה כל כך מדמותו הססגונית בחייו, (הזכיר לי קצת את הקבר של מאהלר שביקש שיכתבו על המצבה שלו רק את שמו וכך היה) עצמתי עיינים וניסיתי לחשוב על הקשר שהיה לנו. מיד שטף אותי גל של רגשות וזיכרונות של שיחות ופגישות. מה היה שם? כמובן מורה ותלמיד, אמן מבוגר בשיאו ואדם בתחילת דרכו, מנהל האקדמיה וסטודנט לתואר שני. יכולתי להמשיך עם כל הכותרות הללו, אבל בזמן אמת, בחיי, שכמעט לא הרגשתי אותן. אלה היו שעות נהדרות של שיחות על כל נושא שבעולם, באך, ניוקי (המאכל), התנ"ך, רמקולים, התרבות היפנית והתרבות הצרפתית ועוד ועוד... בתוך השיחות הללו נעם שזר גם את אותו הדבר, שאני אז לא הייתי מודע לו, הוא קרא לו לפעמים '"מסירה" (מלשון מסורת). מדובר על סוג של נתינה, עדינה מאוד, נטולת אגו, שבה אדם אחד מעביר לאדם השני איזו תמצית של משהו באמת עמוק ואמיתי, משהו שחשוב לו מאוד מאוד להעביר, שגם הוא קיבל אותה מאנשים אחרים. הואיל ואין לי מילה טובה איך להגדיר את זה, פשוט אקרא לזה אהבה.

האהבה שלי אינה תלויה בדבר
1492 צפיות
+ עוד





1 תגובות

המלצות יומיות של אמנים, אנשי רוח ואישי ציבור על מוזיקה שתעשה לכם את היום.