ילדים כמונו

מדובר בשיר חדש יחסית שיצא באלבום האחרון של עילי בוטנר וילדי החוץ יחד עם הוספתם של שני ילדי החוץ החדשים.
לטעמי לשיר הזה יש מסר חזק מאוד בנוגע לבדידות. אני מרגיש שהשיר מנסה להסביר איך זה מרגיש, וגם כשלפעמים בן אדם יכול להיות מוקף בכל האהובים עליו, הוא יכול להילחץ מזה או עדיין להרגיש לבד.
רוב האנשים לא מסוגלים בהכרח להרגיש את זה, כי אותם אנשים לא מבטאים את זה כלפי חוץ. בגלל זה מאוד התחברתי לפזמון שאומר "ורק כשלא שומעים אז בלילות הלב צורח". זה לפעמים משהו שאני מרגיש כשאני עם עצמי, אבל לא תמיד מצליח לבטא כלפי חוץ.
יש בשיר הזה מסר מאוד מנחם, כשהם שרים ש"על כל הנשמות הבודדות שומר ירח".
מעבר לכך, יש בשיר המון תיאורים שרובינו נוכל להזדהות איתם, כמו למשל שהשיר נפתח במעין שיוך קבוצתי של "ילדים כמונו" ואז ממשיך ל"לא נרדמים כבר בלילות" ו"איבדנו את הילדות כל כך מהר" בגלל חוויות כאלו ואחרות שגרמו לנו לגדול בלי גיל ההתבגרות. התחברתי לכך שהשיר מדבר על זה שאנחנו תמיד מסובכים באהבה, אולי אפילו לא יודעים לאהוב.
אותם ילדים מסתובבים עם חיוך מזויף, רגשות אשמח לנצח ומרגישים שמשהו תמיד חסר והכל בתוך "הטירוף הזה". שורות שלבטח רבים מאיתנו יזדהו איתן.
לטעמי השיר מצליח להעביר את המסר בצורה טובה, ואולי, בתקווה, יעזור בלפקוח עיניים לאנשים מסביב כמעין איתות ללהיות יותר רגישים לסביבתם – משהו שלרוב אנחנו מפספסים כי לא התייחסנו מספיק ליקרים לנו.