להקת חיל חינוך - ילדי חורף 73

גדלתי בבית יהודי, ציוני, צבאי. לא במובן של הורים בקבע, אבל מבחינת ערכים, גישה למערכת הצבאית, שירות צבאי כגאווה. שני הוריי יוצאי יחידות יוקרתיות של הצבא. אותי, לא רצו לגייס בכלל. בגלל האפילפסיה. מלחמה מתישה במספר חזיתות ולבסוף – גיוס כאחד האדם. יום מאושר. התגייסתי לשלישות. חיל השלישות הוקם בשנת 73 , לאחר מלחמת יום הכיפורים. ישראל ספגה אבדות רבות בנפש במלחמה הזו. המעקב אחרי מיקומי חיילים, מצבם, חללים; הכל היה מעורפל ומסורבל. " מה מ מו", או "כאוס" אם תרצו, הן המילים לתאר את ההתנהלות הצבאית בנושא כ"א על כל המשתמע מכך מיום הקמתו ועד לתום מלחמת יום הכיפורים. אז הבינו כי מעקב ותיעוד אחרי חיילים הוא הכרחי לשמירה על חייהם וביטחונם, וכך הוקם לראשונה חיל השלישות. למזלנו הוא התפתח מאז ומלבד דסקיות ושבצ"ק (שיבוץ קרבי – מי נמצא על איזה כלי ולאן גיאוגרפית הוא הלך) יש גם ימי חופשה (: שירי יום הזיכרון עצובים ונוגעים לי מאוד, כחלק מהעם שלנו ומהבית בו גדלתי. למזלי עד היום, לא התמודדתי ממעגל ראשון עם יום הזיכרון. בחרתי את השיר הזה כי הוא מרגש אותי עד כדי דמעות בכל פעם שאני שומעת אותו. כי הוא מדבר על אחת המלחמות הקשות שידעה מדינת ישראל – ושהביאה להקמת החיל בו שרתתי. כי הוא מתמקד בתקווה הבלתי נגמרת שננעצת בליבם של הורים טריים לפעוטות בכל יום במדינה: כשתגדל, כבר לא יהיה צורך בצבא".